​עידית היא אחת הרצות שעברה שינוי משמעותי בדימויה עוד לפני הצטרפותה של מועדון Run4it.

​מאז היא ממשיכה להמריא ולפרוח.

היא מחוייכת תמיד, שאפתנית, נהנית מכל שלב שבדרך (גם מהדיונות בפרדסים של גבעת חיים). 

עידית מקפידה לעבוד בצמוד לתוכנית האימונים שנתפרה במיוחד עבורה והתוצאות נראות בשטח.

 

הכירו את עידית אוניקמן, מתאמנת השבוע שלנו, קצת יותר מקרוב - 



אז למה ריצה?​

"לפני כ-3.5 שנים גמלה בי ההחלטה לפעול בהרמוניה עם הגוף שלי, לשם כך הנחתי לרגע את המזלג ונתתי לשפיות להשפיע על הרגלי האכילה שלי. לאחר שהשלתי מעלי כמחצית ממשקל גופי, הבנתי שכדי לשמור על ההישג הזה יהיה עליי לשלב גם פעילות גופנית. בתחילת הדרך הבחירה בריצה הייתה ממקום שראה בה עיסוק ספורטיבי בסיסי וזמין, אולם היום מהווה הריצה כנקודת איזון שמספקת בכל פעם מחדש הזדמנויות להתפתח."



איך הגעת למועדון שלנו? מתי הצטרפת?​

"ככל שנחשפתי לעולם הריצה הבנתי שלרוץ ללא הכוונה מקצועית עלול להיות מסוכן, ובמסגרת החיפושים אחר ליוו מקצועי פניתי לחבר טוב, העורך הראשי של IRUN, ליאור סווירי, שהמליץ לי בחום להצטרף לקבוצת  Run4it."

 

כיצד משלבת ספורט, קריירה ומשפחה?

"ניצול שעות היממה בצורה יעילה דורש משמעת עצמית גבוהה, ניהול נכון של סדרי עדיפויות, וגם יכולת ללהטט בין משימות היומיום. זה לא תמיד פשוט, אבל אפשרי. בשלב מסוים הריצה הופכת לצורך שהוא בלתי נפרד מהשגרה, ממש כמו שינה או אכילה".



האם נוהגת להשתתף בתחרויות? מה תחרות היעד כרגע?​

"אני נוהגת להשתתף בתחרויות, היעד שסומן היה לגמוע חצי מרתון – יעד שהושג לפני מס' ימים במסגרת מרתון ת"א. לאחר שהאופוריה סביב ההישג הטרי תתפוגג מעט אשב עם איתי לסמן מטרה חדשה ומאתגרת. עצם ההכנה לתחרות, השתתפות במהלכה וההתנהלות אחריה, הלכה למעשה משיגים את מטרת-העל שהצבתי לעצמי והיא להפוך את הריצה לדרך חיים."



שיאים אישיים או לחילופין חווית ריצה שזכורה לך היטב​

"בשישי לפנות בוקר יצאתי מהבית חמושה בנעלי הספורט, בגדי ריצה ומספר על החזה, נחושה ונכונה לכל מאמץ שאדרש כדי לכבוש את היעד שסומן – חצי מרתון ת"א. יריית הזינוק נורתה והגוף מתחיל לנוע כך שבכל פעם רגל אחת ניתקת מהקרקע, הידיים נעות קדימה ואחורה ומרכז הכובד נדחף קדימה. אני רצה בשקט, עטופה בקולות עמומים של מוזיקה וצהלה של האנשים שמסביב, מרוכזת בריצה, לא נותנת לחששות ולהתרגשות להשפיע על הרגליים. הקילומטרים חולפים ופתאום ללא שום אזהרה היא מגיחה מעלינו, השמש, יורה בנו את קרניה היוקדות, נבזית ומאיימת מתמיד. הטמפרטורות עולות ואני ממשיכה להתקדם, צעד רודף צעד, אבל הגוף כבר מתחיל להתעייף ולכאוב, אני צמאה ורק הראש שנזעק לסייע פוקד עלי לא להישבר. איתי, המאמן, שמבחין במאבק קורא לי לעבוד עם הידיים, לדחוף עם הרגליים, דוחק בי להמשיך, מעודד ללא הרף ומנסה להפיח בי מעט אנרגיה ולא, הוא לא נותן לי לוותר... ואז זה קורה: מרחוק ניתן כבר להבחין בגשר הסיום, במאמץ אחרון אני סוחטת כל טיפת כוח שעוד נותרה בי ואנחנו חוצים את קו הסיום בקריאת ניצחון! ואז לראשונה מרגע שזינקתי הכל סביבי דמם ונעצר, שלווה גדולה נפלה עלי כשהבנתי שהגוף שהיה רדום במשך שנים רבות, אינו נכנע לתנועה ומאמץ."



כמה מילים לסיכום...

"בזמן הקצרצר שהריצה היא חלק אינטגרלי מחיי היום-יום שלי, למדתי לגלות שבמבוך הבלתי אפשרי של מרקם החיים המודרניים מאפשרת הריצה, ולו לכמה דקות (או שעות), להקשיב לקול הפנימי שלנו ולנסות לצאת מן הסבך המקיף אותנו, ובדרך זו להוות לנו כמגדלור.

מעבר לכך, מזמנת הריצה מפגשים מעוררי השראה עם אנשים מיוחדים, כמו הצוות המנצח שעומד מאחורי Run4it: איתי, חגית וליאור. צוות שרואה בכל רץ כאבן טובה שבחכמה ניתן ללטשה עד תבריק בגאווה. להיות חלק מ- Run4it זו חוויה, אתגר, אך יותר מכל – זו זכות גדולה.

התשתית המקצועית והלוגיסטית, הניסיון הרב, הידע והיחס האישי שמעניק הצוות מובילים אותנו הרצים להתמסר לעולם הריצה ועל כל הכרוך בכך וזורעים את גרעין האמונה שאין גבול לקצה היכולת הגופנית שלנו. האסון שפקד את מרתון ת"א חידד בצורה טראגית את חשיבותו של הליווי המקצועי וההיערכות המתאימה. תודה גדולה ויישר כוח על העשייה המבורכת."